מהי האסטרטגיה של העם היהודי במובן התודעתי?

העם היהודי המציא קונצפצייה מקורית. היהודים רבים בניהם ואז העמים שמסביב מפסיקים להיתעניין בהם, לא מתערבים בריב, וכך, מאפשרים להם לחיות. היהודים על ידי ריב פנימי, יוצרים בועה וחיים בה וכך, לא שמים לב לעולם החיצוני והעולם החיצוני לא שם לב אליהם. לכן, כתוצאה מהריב הפנימי, יהודים נוטים לא לחשוב שיש בכלל אוייבים חיצוניים בעולם וכולם טובים, מלבד מתנגדיהם היהודים. העולם, לעומת זאת דוגל בקונצפצייה יותר בנאלית. האוייב הוא תמיד חיצוני והעם מתלכד סביב שנאה עמוקה לאוייב זה. מה שמשותף לשתי הקונצפציות הוא "זריקת אחריות" לבעיות שלנו על האוייב. לכן, עולם ללא אוייבים לא קיים. בזמן מלחמה או מבצע צבאי, הציבור בארץ מתלכד יחד נגד אוייב חיצוני ומתחיל להיתדמות לכל העולם. בזמן שלום, היהודים רבים בניהם וכך, שוכחים מאוייבים והאוייבים שוכחים מהם. העקרון הוא שמירה על מצב קבוע, כי העולם לא אוהב שינויים. הערבים למדו מאיתנו התנהגות זו ובזמן האחרון נוטים לריב בניהם יותר מאשר איתנו או עם המערב. כשהיהודים חיו בגולה, הם היו בדרך כלל אוייב פנימי נוח לגויים, וכך, הגויים שכחו מאוייביהם החיצוניים, ואז יוצא שהיהודים השפיעו בכיוון שלום בעולם. השלום העולמי מתקרב ככל שיהודים רבים בניהם יותר.

הסיבה לזה היא שדרך העולם היא פיתוח אידיאולוגיה מוגדרת, שבה מצודדים כל האנשים באומה המסויימת. האידיאולוגיה, מתחרה עם שאר האומות על צדקתה או ייתרון שהיא מקנה למאמיניה. ניתן, במידת הרצון להיתקבל מבחוץ ולהפוך למאמין באותה האידיאולוגיה. בגלל שקיימות הרבה אידיאולוגיות מתחרות, וכל אחת רוצה להרוויח, מתרחש ריב תרבותי עולמי, שהוא הריב על איכות חייהם התודעתית של האנשים ברמת האומה השלמה.

יהודים, לעומת זאת, פיתחו שיטה שבה הם מסתגרים בתוך בועתם, וכך, האומה היהודית מנסה לשחק לידי עצמה. נוצר מצב שיש אנשים בעלי אידיאולוגיות מנוגדות, וכך – התחרות וההתנגדות יהיו בתוך העם, אבל בגלל שהעם בכללותו לא מייצג משהו מוגדר, היחסים שלו עם העולם יהיו משתנים – ויהיו לו תומכים ומתנגדים בכל אומה.

הניגוד הבסיסי הוא הניגוד בין שני אידיאולוגיות שיש בעם היהודי, שבאות במקור משני אבות קדמונים שונים: יצחק אבינו ויעקוב אבינו. יצחק, מייצג את רוח ה"יהדות", ויעקב – את רוח "ישראל". ההבדל בניהם מתבטא בהבדל בין אופי הסנכרון בין העולם התודעתי לעולם החומרי. בעוד שיהדות מאמינה בהבדל ניכר ומצב מנוגד בין העולם החומר והרוח, ישראל עם אמונה בקשר הדוק בניהם. לכן, לפי היהדות, אם האדם עשיר חומרית, אז הוא עני רוחנית ולהיפך. רוח ישראל אומרת, לעומת זאת, שהעשיר חומרית הוא גם העשיר רוחנית. לכן, ישראל מאמין בניצחון מוחלט בעולם, שכתוצאה ממנו, יהיו בעולם אדונים בעלי כוח רוחני וממון, שכולם יהיו תלויים בהם. ישראל מאמין שיש סיבה להשקיע ולנצח בעולם, כי הניצחון הוא לא פרדוקסלי, כפי שמציעה היהדות. האמונה היהודית היא שאין מנצחים בעולם ולכן – אם אדם מנצח בתחום מסויים, הוא אוטומטית מפסיד בתחום אחר. האיזון שמציעה היהדות, ממתנת את התחרותיות ומקטינה את הרמיסה, שבה עוסקים האנשים שמנסים לזכות בכל הקופה. יהדות משמרת את הצדק לכל על חשבון רווח אישי של כל אחד, לעומת הייתרון שמנסה לתת ישראל למנצחים על הנייר. הצדק של ישראל – הוא שהמנצח זוכה בהכל.

תגובות
שתף עמוד זה: