חמש פעם משה ואחד זרבובקה

הבעייתיות מתחילה מחלקו של הריק בחומר, כל חומר, אפילו הגולגולת של בן הדוד שלי משה, שנולד מפגר אבל אסור להגיד את זה בקול רם, כי אבא שלו יושב במועצת העיר ואם תגיד, הלך לך על ההרחבה

אבא של משה איש אשכולות, לא רק שהוא חבר נצח בכל מועצות העיר מאז שהכפר הוכרז לעיר מסיבות פרקטיות שהיו גלולות בעיקר בעסקה מסתורית בינו ומנכ"ל משרד הפנים שאיש לא ממש מודע לטיב שלה, למרות שחשוב היה לדעת, כדי להתייחס אליה וליוצרים שלה בצורה מיטבית וצודקת, כפי שמצפים מיהודי טוב, כמוני למשל , שמקפיד בכל הארכת מעצר לשים כיפה ולמלמל את המילים האחרונות של המלך גיספן, שדנות בעניינים עמוקים של אהבה בין בת אל השרמוטה למישה הגרוזיני, בעל המכולת ולא זה שיושב על רצח, שבזכותו אחותי יסמין ניצלה מאנורקסיה או בולימיה, אנא עארף.

העניין של יסמין אמנם נגמר בכי רע, כי אחרי שהיא ניצלה, היא השמינה וגדלו לה הציצים והתחת ומישה התאהב בה ורצה לחתן את עצמו לה.

זה כמובן הסתבך, כי אצל אבא שלי גרוזינים יושבים חרא, לכן הוא קרה לנוני שני אקדחים שידאג שאהבתו של בעל המכולת תהיה היסטוריה, אבל המסטול הזה לא הבין את מה אבא שלי אמר ועשה ממישה ומן המכולת שלו היסטוריה.

לעניינים פעוטים כאלה קוראים אצלנו אי הבנה והם בדרך כלל ניתנים לסידור באמצעות מיישב עניינים אובייקטיבי, כזה שלא פוסק לפי הכסף ששילמו לו אלא על פי עניינים ברומו של עולם והאינטרסים האישיים שלו, וחריצות דעתו כמעט כמו של רב מן המדרג של עובדיה, אבל ההוא מת מסכן ויורש לא נהיה, כך שאחרי פסיקה של מיישב, אם היא לא ממש נשאה חן בעינך, הלך עליך.

בכל מקרה, ומבלי שנידון בהחלטות המיישב שאינן רלוונטיות עוד, יסמין, מסתבר אהבה את בעל המכולת אהבה עזה, ואחרי שהלך, היא העריכה שהלך גם העתיד שלה, וחזרה להיות בולימית או אנורקטית, למי זה משנה כי שני אלה אותו חרא.

העובדה הזאת מאוד חשובה להערכת המכלול של הפרשה, כי היא בהחלט נלקחה בחשבון אצל המיישב שהעניין נידון בפניו והוציא את אבא שלי ממנו די חרא. ( מי המטומטם שהולך למיישב קווקזי ליישב עניינים שהשתבשו עם גרוזיני, הרי שניהם מן הקווקז, סחבים לאללה, אבל בבית הספר שאבא שלי למד בו, לא למדו גיאוגרפיה).

אבא שלי הצטווה לשקם את המכולת של מישה ובתום השיקום, למסור את המפתחות למשה הבולע, אחראי מבצעים של המיישב.  וזו עובדה ידועה שכל מה שמגיע למשה הזה נבלע שם לנצח, הרי בגלל זה קוראים לו הבולע.

מפה לשם, הלך על הנדוניה של יסמין ובגלל החדשה הזאת היא החליטה להיות עוד יותר בולימית או אנורקטית, מה זה משנה, שניהם חרא, ובסוף היא גם מתה, אומרים שמכדורי הרזיה, אבל יש אפשרות, כך טוענות רוחות זדוניות בעיר, שמישהו החליף לה את האדולן בחומר מאוד גרוע, כזה שיכול להרוג קרנף, לא כל שכן אנורקטית או בולימית אבל כמו שאמרתי כמה פעמים קודם, שניהם אותו חרא.

עשינו דווקא הלוויה מה זה יפה ליסמין, הגיע לה, לשרמוטה.

אחרי שמתה, המיישב ציווה את הבולע להחזיר את מפתחות המכולת לאבא שלי ומעת זו אני מופקד עליה.

מה אגיד לכם, פרנסה לא רעה, הבעיה היחידה שלי זה עם הזרבוקה של הגרוזינים, זה עם שורות החרוזים שאתו עושים חשבון וככה.

אין לי מושג איך זה עובד וגם עם מספרים, אני יודע רק לעגל כלפי מעלה.

אבל אחרי שנהיינו השותפים של משה המיישב, כולם נותנים לנו כבוד, אפילו משה הבולע.

מוסר השכל: בעת שאפילו ניוטון לא ידע להסביר את הריק, (יש לו הסבר מה זה מעפן, כאן), מה יעשה הריק עם היש שנוחת עליו בשפע?

בשיר הבא של גיספן תקבלו תשובה.

ועוף החול? מה לו ולזה? ובכן חברים נראה אתכם משקמים מכולת שנשרפה.

כותב, מבקר ומייחל.

Source: אמונה

תגובות
שתף עמוד זה: